שמעון וחגית, בני המשפחה, חברים, בניה-

שמעון וחגית, בני המשפחה, חברים, בניה-
לפני ארבע שנים נבצר ממני מלהשתתף באזכרתך. באותה השעה הייתי עם אשתי בחדר לידה. שמונה ימים לאחר מכן, בברית המילה של בננו, התכבדנו בכך שאביך הניחו ב'כסא של אליהו' ובסיום עמדנו שם שלושה: אביך, אמך ואני- דוממים, דומעים, דמעת נופלים מהולה בדמעת חיים.. למעשה, בתשע השנים האחרונות הוריך היקרים נמצאים איתנו החברים, בשמחות השונות, במקומך, בשמך, מלווים אותנו בשמחה הנסוכה בכאב..
אחזור ברשותך ולטובת מוקירי זכרך תשע שנים לאחור. בסביבות הכפר ראב-א'טלאטין שבגזרה המזרחית פועל גדוד מילואים של הצנחנים, ואנו אחת הפלוגות פועלים בתוככי הכפר. ביום שני, י'ג באב לפנות בקר, אנו מחלצים לתוך אחד הבתים במרכז הכפר לאחר היתקלות עם חוליית מחבלים. הבית סופג כמה מהלומות אש, הבלבול גדול, פלוגה שלימה ספונה לה בארבע קירות למרגלות הקסבה. בשעה תשע בבקר לערך, רעמת המרכבה מלווה בשאונם של השרשראות הכבדות נשמעת לה מתקרבת. תוך כדי אנו מבינים שזהו הטנק שלך. קולך המוכר, השקול והסמכותי עולה ברשת הקשר ואתה מתמקם בסמוך לבית, לאחר שטלית הונפה אליך מבעד לחלון לזיהוי. אתה יורה מספר פגזים לעבר הקסבה ואפילו מספיק להשבית את פרידמן שמנסה להתבדח איתך בקשר.. לך תסביר לחברים מהפלוגה שזהו חבר עוד מימי התיכון.. אך עצם נוכחתך שם איתנו, עם כל חוסר הוודאות שאופפת את אותה היממה, משרה על כולנו ביטחון ורוגע, אנחנו לא לבד.. בהמשך היום אתה עוזב אותנו ופונה למשימות נוספות בגזרה, כשבמהלך כל אותו שבוע זורמות אלינו ידיעות על פעולות וחילוצים נוספים בהם הכח שלך נוטל חלק, רסיסי מידע שלאחר מכן מתחברים לתמונה מלאה של דביקות במשימה ובמטרה, הצלת חיים, גבורה ומסירות נפש או בשתי מילים - 'כח בניה'. כמה ימים אחר כך, במוצאי שבת, אור לי'ט באב, בשעה אחת וחצי בלילה, בעודי מאזין לרשת הקשר, נתבשרתי על נפילתך יחד עם כל חברי צוות הטנק שלך. הלב נחמץ, נצבט, מסרב להאמין.. יומיים אחר כך ואנו מבצעים סיור רגלי בתוככי הכפר, שיירה שפניה מועדות ארצה נוסעת בסמוך לנו ובליבה הטנק שלך, פגוע, דומם, נגרר ע"י טנק אחר. אנחנו עומדים, מביטים בצער ובכאב, יד מונפת לה ומצדיעה, מעין מסע לוויה..
בגמרא במסכת שבת מובאת המימרא כי "כשאחד מבני החבורה מת- תדאג כל החבורה". בנקל ניתן לפרש את הדאגה כפחד, כחרדה, כשיתוק האוחז ולא מרפה אך ניתן ואף כדאי לפרשה כהתבוננות, כמחשבה והתעוררות המביאות לידי עשייה והשלמת החלל שנפער..- 'מירוץ בניה', 'קרן רעים', הלימוד החודשי והתקופתי שהתקיים בבית הוריך, מיזמי הנצחה שונים, ילדים הנושאים את שמך, המפגשים והקשר עם הוריך, השתתפותם באירועי מעגל החיים של החבר'ה ועוד..  ובכלל-  בניה שכל אחד מאיתנו נושא עימו עמוק בלב..
בניה- מאז מלחמת לבנון השנייה יצא לי לא פעם לדבר עליך בכל מיני מסגרות, אפילו בישיבה התיכונית בה למדנו, וכמובן – גם עם בני משפחה וחברים, אך זו הפעם הראשונה בה אני עומד ומדבר אליך, ולא עליך. נסתר אך כל כך נוכח, כל כך חי ברוחך, בגבורה ועדינות הנפש שלך, באהבת האדם והארץ שבך, בענווה ובחיוך המבויש , ובעצם-  בחיים מלאי משמעות כפי שהטבת לבטא ואף לכתוב במו ידיך: "והחיים האלה הם אני, אתה, הם, אנחנו.."