האחות בת-אל

מדריכים אותנו חז"ל בהלכות אבלות שלושה ימים לבכי, 7 למספד, 30 לגיהוץ ותספורת. אין זו היא סתם הדרכה חז"לית, משמעות הדברים היא שהמת סיים את שליחותו בעולם העראי שלנו כאן ועולה לעולם האמת ועל כך אין להמשיך ולהצטער יותר מידי.
וכבר עברו שנתיים, ותם זמן המספד, הבכי והאבל, והשכל יודע, והלב ממאן להבין.
שנתיים הם כל כך מעט וכל כך הרבה.

הריח של המדים והזיעה בחדר שלך עוד לא נמוג לגמרי.
נראה כי רק אתמול עוד חיכנו לך בכל יום שישי שתפתח את הדלת, וישר אחרי זה גם את דלת המקרר. תתעניין מה קרה השבוע ומה התחדש ותרוץ להספיק  להפגש עם כרמית לפני שבת.
רק שנתיים עברו מאז יצאת למלחמה חילצת, היצלת ולבסוף עלית השמימה לעולם שכולו טוב.
ולעיתים נראה כי שנתיים הם המון זמן.
אני מנסה לדמיין אותך בתוך כל השינויים שעברתי בשנתיים האלו. שומעת את קולך בכל צומת מרכזי.
מדמיינת אותך ואת בנג'י, גיסים, דנים יחד, מנתחים דברים לעומק. חושבת איך היית מתפעל מהלמדנות שלו ואיך היית מסתלבט עלי שתפסתי ביי'ניש כבד.
מדמיינת איך היית נכנס אלינו הביתה בקדומים, חוטף איזו עוגיה בריאה שפעם עשיתי לכבודך והיום אני עושה לבנג'י, בודק במקרר אם אחותך עדיין יודעת לבשל ואם היא השתבחה עם השנים ואומר בחצי ציניות שמה שטוב בי זה שאני גם יפה וגם אופה.
מדמיינת איך היית מתלהב שסוף סוף אני לא סתם שמנה כמו שאהבת לקרוא לי ואמא הייתה מתעצבנת, אלא יש לי סיבה טובה, אחותך הקטנה בהריון. חושבת איך היית מתפעל שיצאתי גדולה בלידה, ומדמיינת איך היית מתלהב על הדר שהיא הראשונה שלנו והג'ינג'ית של המשפחה וכזאת מתוקה. איך לא היית מסכים להחזיק אותה כשנולדה, קטנה ושברירית, אפילו שהיתה תינוקת ברורה, אבל עכשו בטוח כבר היית מניף אותה באויר וקורא לה בהתפעלות "ג'ינג'ית, חייכי לדוד בניה". מדמיינת את הפרצופים הדביליים שהיית עושה לה כדי שהיא תזכה אותך בחיוך ומחייכת לעצמי. ואז נזכרת שוב שכל זה כבר לא יקרה.

בניה, אנחנו נמצאים בדיוק  שנתיים אחרי לכתך. אומרים שביום הזה, יום השנה, הנשמה שלך מתרוצצת חסרת מנוחה. גם הנשמה שלנו. כל השנה אנחנו משתדלים לחיות את החיים שלנו פה, בעולם הזה, כמו שהוא על הטוב והרע שבו. משתדלים לא להשאר ביום הזה של מותך, משתדלים להתקדם, לצמוח. ביום הזה יש משהו שמאפשר סביבו שוב להיות איתך ועם הזכרונות. לעצור, לחשוב איפה היינו לפני שנתיים ואיפה אנחנו היום. כי ביום שהחיים שלך נגמרו, החיים שלנו התחילו שוב, בלעדיך. היום הזה הוא גם יום של חשבון נפש בשבילנו, איפה הייתי לפני שנתיים, איפה הייתי לפני הנסיון הנורא הזה, ואיפה אני נמצאת היום.

חושבת על כל מה שאני למדתי ממך ועוד יותר על מה שלמדתי אחרי לכתך ונזכרת באמרת חז"ל ש'צדיקים במיתתם קרואים חיים', שמעשי הבריות בעקבותיהם... גם אתה ממשיך לחיות בעולמנו בשל מעשיך ובשל מעשי האנשים הנמשכים ממך. הכח שלך כח בניה, המילים הללו עוד מהדהדות בעולמינו. אם זה בחיי החיילים שהצלת וב"ה נמצאים איתנו, ואם זה אנשים אחרים שהוספת לחייהם משמעות ואור. הן על כאלה והן על כאלה אנו שומעים גם בימים אלו סיפורים נוספים.

הרבה דברים למדתי אחרי מותך. הגעתי לנקודות משמעותיות ואמיתיות שבי.

זמן קצר אחרי מותך עמדנו בנג'י ואני תחת החופה. אז הבנתי בהבנה עמוקה מהו בניין. הרגשתי שלמדתי את הדברים בסדר הפוך.
לפני שבוע וחצי סיימנו שלושה שבועות של אבילות זכר לחורבן בית המקדש. שנה נוספת עברה ובית המקדש עדין חרב. דברים רבים אנו עושים בחיי היומיום זכר לחורבן אבל למרות זאת לא הבנתי מהו חורבן.
לפני שנתיים הבנתי באמת מהו חורבן. חורבן פרטי ואישי שהוא חלק מחורבן כללי. מתוך ההרגשה הזאת של החוסר והאין, מתוך עוצמות החלל שהשארת למדתי מהו החורבן הכללי של עם ישראל ועד כמה הפרט והכלל שלובים יחד.
שלושה חודשים מאוחר יותר זיכה אותי הקב"ה בעוצמות אדירות של בניין, בניין אישי של הבית שלנו יחד עם בניין כללי של חורבה מחורבות ירושלים. לאחר שחוויתי חורבן הבנין קיבל משמעות עמוקה יותר. חוויתי בנין פרטי, והרגשתי שאני חווה אותו בצורה כללית. שהבנין שלי הוא הבנין של כל ישראל. אני בניתי בית, ובירושלים נבנתה עוד חורבה.

בזכותך גם למדתי להגיע לנקודות הכי עמוקות שבי. לקח לי זמן לדעת להשתמש בהן. בחיי היומיום איננו נוגעים בעומק הנפש אלא אנו חיים את הצד החיצוני שלה, אך כשאנו חווים חוויות משמעותיות כוחות הנפש מתפרצים החוצה.
לקח לי זמן להבין שעומק הכאב ועומק הצער נמצאים באותו מקום בו נמצא עומק השמחה והחיות. אמנם בגילוי שלהם בעולם השמחה והצער הם שני הפכים, אך בשורש הנפש הם נפגשים באותה הנקודה. שניהם חוויות עמוקות, ומקור החיות הוא אחד.
בנקודה הזאת אפשר להישאב אל הצער אך מאידך, אתה יכול גם להרפא ולהתרומם בזכות המקום האמיתי והזך שהגעת אליו. לשמוח באמת אחרי מכה כזאת זה קשה שבעתיים, לא רק בגלל צער המכה, אלא כי השמחה הגדולה מחזירה אותך למקום של העצב הגדול המגיע גם הוא מאותו מקור. הצער בירר אצלי את הנקודה האמתית העמוקה הזו, ומתוך כך למדתי גם מהי שמחה. לאחר שחווים חוויה כל כך עמוקה של צער אי אפשר עוד לשמוח סתם כך. מאידך זה מפחיד לשמוח שמחה עמוקה, כי זה דבר גדול מאוד. בהתחלה העדפתי לא לשמוח עד הסוף ובכלל לא להיכנס לשום דבר, לא ללכת עם שום רגש עד הסוף. לקח לי זמן לחזור להתרגש באמת, לשמוח באמת, ולתת את המקום לכל רגש. ובעיקר לדאוג שהרגשות יובילו לפעולות חיוביות. אבל הצלחתי. בזכותך השמחה שלי היום היא משהו אחר.
אולי זה המקום להתנצל בפני האנשים שלא הצלחתי  לשמוח באמת בשמחתם.

עם לידת הדר למדתי דבר נוסף.
אנחנו נוהגים להגיד אחרי מותו של אדם "ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך". בעבר היה נשמע לי הפסוק קילשאי משהו, נתן, לקח, מבורך. היום אני מרגישה שאני חיה אותו. מה זה ה' לקח למדתי בדיוק לפני שנתיים, למדתי על בשרי בצורה קשה וכואבת, מה זה שה' לוקח אח, מה זה שה' לוקח חלק ממך.
את החסד הגדול שבנתינה לימד אותי הקב"ה בלידת הדר המקסימה שלנו. ה' נתן, ה' העניק חיים. איך בדקות ספורות הופך היצור הקטן ששהה ברחם תשעה חודשים לבריה חדשה בעולמו של הקב"ה, תינוק קטן עם רוח ונשמה, ה' נתן. בזכות הנתינה הגדולה הזאת שרבש"ע העניק לנו הבנתי איך אפשר לברך את ה' לא רק שהוא נותן אלא גם שהוא לוקח.

אני יושבת שנתיים אחרי ביום האזכרה שלך וחושבת על משמעות המילה, אזכרה. מה זה לזכור? ואיך נכון לזכור?
לעיתים אני מדברת אם אנשים וסתם כך שמך עולה, ואז מתנצלים בפני, 'סליחה שהזכרנו לך'. זה נורא מצחיק, כי אתה כל הזמן איתי, לא צריך להזכיר. אולי האזכרה היא בשביל מי שרחוק יותר, בשביל מי שצריך שפעם בשנה יציבו לו מגדלור בדמותך.
ברור לי שהזכרון הזה שלך בעולם צריך לבוא רק בדמות התקדמות ועשיה מבורכת ובודאי שהוא לא צריך לגרום לנו לשקוע.
אולי זה גם המשמעות של 'יהי שם ה' מבורך'. כשלומדים להתקדם ולצמוח גם כשה' נותן וגם כשה' לוקח אז באמת שמו של ה' מתברך.יש ברכה בכל מעשינו, ואנו גודלים ומגדילים את שם ה' בעולם.
אסיים בתפילה לבורא עולם שאם כבר יתקיים בנו ה' לקח, יתקיים בנו גם תחילת הפסוק 'ה' נתן' ונזכה לקבל הרבה שפע מרבש"ע , ונזכה שהקב"ה יתברך על ידינו.

"ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך".

 
 
 

דברים שנאמרו בהלוויה 

דברים שנאמרו בשבעה 

דברים שנאמרו בשלושים 

דברים שנאמרו באזכרות 

דברים לזכרו בטקסים  

מכתבים על בניה 

יום השנה השלישית  

ימי זיכרון לחללי צה"ל  

יום השנה הרביעית  

יום השנה החמישית  

יום השנה השישית  

יום השנה השביעית  

יום השנה השמינית  
האם חגית   

יום השנה התשיעית