שלוש שנים לבניה שלנו (ברקע השיר של שלומי שבת "אבא")

"אבא, חבר אמר לי לכתוב שיר עליך,

אבא, אמא אמרה לי לכתוב שיר עליך"

כן בניה שלי, עוד ניסיון קיבלנו מריבונו של עולם: אבא שלנו לפני עשרה ימים בלבד עבר ניתוח מעקפים בלב וב"ה הוא איתנו היום. הרגשנו כי יש לנו למעלה מליץ יושר פרטי, אישי, כל-כך קרוב לכסא הכבוד, שישמור שהתפילות תתקבלנה ואבא יצא מהניתוח בשלום.

כשהודיעו לנו על הניתוח נפלו פניי. אבא אמר לי: חגית, את זוכרת שיש לנו למעלה פרוטקציה, אז אל תדאגי - עוד ניסיון קיבלנו ונעמוד בו בעזרת ה'.

אז כן, "לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי" - פתאום המילים מקבלות משמעויות אחרות ונדמה לי שהרוח היא התפילות של כולם ובזכותך שהבאת ישירות את כל התפילות לפני כסא הכבוד, בלי עיכוב בזכות הרוח - בזכות כח בניה - בן ה', הקב"ה שמע לתפילתנו ואבא הולך ומתחזק מיום ליום ב"ה. אך אנא, המשך להתפלל לרפואה שלמה לאבא ולשאר חולי עם ישראל, ביניהם הפצועים מהמלחמה האחרונה וגם ממבצע עופרת יצוקה. בניה שלי, שלוש שנים עברו ואתה כל כך חסר, כל כך כואב, אבל אתה גם כל כך נמצא, כל כך חי איתנו ומחזק אותנו באירועים קשים ובאירועים שמחים.

כתוב "וידום אהרון" - כיצד ייתכן, שאהרון נעמד דום כשהודיעו לו ששני בניו מתו? אולי הכוונה "וידום אהרון" - לשון דימום פנימי - הלב מדמם כל הזמן, ממשיכים את החיים אבל עם דימום פנימי בלב. שלוש שנים למלחמה וב"ה שקט בצפון. שלוש שנים למלחמה ולצערי יש עדיין קולות צורמים של |מלחמת כשלון", "מלחמה עם טעויות", "מלחמה סתם", וכו' וכו'. ואני רוצה לצעוק בקולי קולות ולומר "די". יותר נכון היום קוראים לזה "שוברים שתיקה" - אז כן, אני שוברת שתיקה, רוצה לומר לכולם - המלחמה היתה מלחמת מצווה, מלחמת קיום, מלחמת הגנה על הבית שלנו, על הארץ שלנו.

לפני כמה ימים, הוקרן סרט בטלוויזיה על מלחמת לבנון השניה במקרה או שלא במקרה ראיתי. אגב, אבא אומר שכל ספר חדש שיוצא על מלחמת לבנון השניה, אני ישר רצה לקנות, קוראת וכמובן מגיבה. אז הפעם אחרי הסרט, התקשרתי לכתבת בגלי צה"ל, שמה הדס שטייף, היא היתה 48 שעות בפנים בזמן הלחימה. ראיינו אותה לסרט והיא אמרה כך: "צלצלתי לחברה שלי ואמרתי לה ששולחים את הבנים שלנו למות, את שומעת? המדינה שולחת את הבנים למות..." - וחזרה על זה כמה פעמים. אני כל כך נפגעתי ששמעתי את זה, נפגעתי בשמך בניה ושם 115 החיילים שנהרגו במלחמה, ובשם אלה שמשרתים עכשיו והנוער שעוד ישרת - איזה מסר היא מעבירה לעם ישראל במיקרופון של כתבת בגלי צה"ל - צבא ההגנה לישראל?

כמו שאתה מכיר את אמא שלך (ונדמה לי שגם אתה ירשת משהו מזה...- לומר אמת אפילו אם תשלם מחיר) התקשרתי אליה עוד באותו לילה ואמרתי לה שתדע שהיא פגעה בחיילים שנהרגו וגם באלה שמשרתים עדיין וכמובן במשפחות השכולות. אמרתי לה שהחיילים לא הלכו למות - בניה לא הלך למות, הוא הלך למלחמה כדי שאחרים יחיו, כדי להגן על המדינה, על תושבי הצפון, במדינה שלנו כדי לחיות בה לפעמים צריך למות בשבילה וזה תפקיד החיילים ולצערי אנחנו משפחת ריין ועוד משפחות אחרות שלמנו הפעם את המחיר, ואני גאה על שבני עשה מעשה במלחמה הזאת וזכרי שתפקיד החיילים להגן על המדינה - ולא המדינה על החיילים. ובכדי שאני ואת נוכל לדבר כרגע בטלפון ואת תמשיכי לשדר ברדיו בגלי צבא ההגנה לישראל, בניה הלך למלחמה. כמובן שהיתה דממת אלחוט מעבר לקו. לקח לה כמה שניות להתעשת, ואז היא אמרה לי: אבל אני מניחה שאם יש לך עוד בנים לא תשלחי אותם לצבא? אמרתי לה - יש לי עוד שני בנים והם כרגע בצבא ואחד מהם זכה להיות במבצע "עופרת יצוקה". והיא המשיכה ושאלה אותי "גברת את עשויה מברזל?" עניתי לה "לא, מעופרת יצוקה, אבל מי שנותן את הכח כשמאמינים בצדקת הדרך, זה הקב"ה וזה מה שנקרא כח בניה".

בניה, רציתי לספר לך מה קרה בבית בשנה באחרונה, אבל קרו כל כך הרבה דברים אצלנו, אז בחרתי כמה. כמו שהבנת, אלישמע אחיך השתתף במבצע "עופרת יצוקה", עוד ניסיון שנותן לנו הקב"ה לעמוד בו. תאר לעצמך - חנוכה, כולם בבית, לאלישמע יש יום הולדת, שבת חתן של אהרון קרוב - חבר של אלישמע (שהקב"ה ישלח לו רפואה שלמה). אלישמע מקבל טלפון, קוראים לו לחזור לצבא - נכנסים לעזה - הוא אומר לי. נו, אתה כבר יכול לתאר לך מה עובר לי בראש באותם רגעים, אני הרי כבר יודעת מה זה לשלוח ילד למלחמה...השכל אומר "לך לשלום בני, והקב"ה ישמור עליך" והלב - הלב נקרע - ואני פונה לחדרי ומתפללת ומבקשת ממך בניה, לך לכסא הקדוש ואל תפסיק להתפלל עד סוף המלחמה. ברוך ה' אלישמע חזר בשלום מהמלחמה ואגב הסתבר שחבר'ה שלך מהשריון - הטנקים של 401, היו צמוד לחבר'ה של "אגוז", היכן שאלישמע היה - כאילו אתה שלחת אותם לשמור עליו.

אלישמע אחרי "עופרת יצוקה" מודיע שמתחתן עם בחירת ליבו אילה (אחות של חן קרטן חברך מהתיכון והצבא). אתה בחתונה היית כל כך חסר, אבל גם כל כך היית שם. היה בחתונה הזאת המון שמחה, אבל גם המון כאב. כולם הרגישו אותך, נשמו אותך באויר, היית שם. כשריציתי ליפול, לבכות, החזקת אותי - לחשת לי בשקט באוזן - אמא אני פה עכשיו, את עם אלישמע, אחר כך יהיה לך זמן איתי....

בכלל, כל פעם שאני בוכה אני רואה אותך מלמעלה אומר לי "אמא מספיק לא התכוונתי להכאיב לך, כואב לי לראות אותך בוכה" ואז אני משתדלת להפסיק, אבל לפעמים, שהדמעות שלך יורדות על הדמעות שלי, אני מרגישה איך מציף אותי חום בעיניים, הדמעות שלך מתערבבות עם הדמעות שלי ואני מנסה לשמר אותם, להקפיא אותם להשאיר את ההרגשה הזאת שאתה בתוכי אבל לשווא...

למדתי, שתפילות ודמעות במיוחד של אמא על בן, לא שבות ריקם מלפני הקב"ה, ואולי על זה כתוב "שפכי כמים לבך נוכח פני ה'", אולי זה נכתב עבורי ועבור כל האמהות השכולות.

בניה שלי, אם מדברים על דמעות, אז כן היו לי עוד סיבות לכך שהורדתי הרבה דמעות. סבתא פלה נפטרה - אמא שלי, לפני שלושה חודשים. אמנם בגיל 95 בשיבה טובה ולא בגיל 27 כמוך, אבל אני עדיין בשוק ומסרבת לעכל. אולי בגלל שאינני מוכנה שוב להתמודד מול המוות פנים מול פנים.

כשסבתא נפטרה, דבר ראשון ראיתי אותך רץ מהר ומבקש מכולם סליחה - שיפנו לך מקום כי סבתא שלך מגיעה. סבתא שלך שכל כך אהבת והערצת, הרי ברור הגיעה מיד לגן עדן מי אם לא אמא הצדיקה. ואני מנסה לתאר לעצמי את המפגש הראשון ביניכם: סבתא רואה אותך עם החיוך שלך ואומרת "בניה זה לא יכול להיות שאתה פה לפני בחור צעיר כמוך" ואתה אומר לה "סבתא, אמא לא סיפרה לך כי היא לא רצתה לצער אותך וחוץ מזה את ודאי תהי גאה בי כשתשמעי שבאתי לפה בדרכי להציל חיילים אחרים שנפגעו תוך כדי מלחמה על הארץ האהובה שחינכת אותנו ולימדת אותנו לאהוב אותה בכל גופך שכחת איך עלית ארצה לבד בתור בחורה ציונית וייבשת את הביצות בעמק יזרעאל? זאת המסירות נפש שלך, ואני בדרכי מסירות הנפש שלי במלחמה האחרונה.

בניה שלי, רציתי להזכיר לך שסבתא אוהבת את התה שלה פושר, חצי כוס עם חצי כפית סוכר...אוי כמה שאני מתגעגעת לתה שלך, שהיית מפנק אותי בשבתות כשהיית נמצא. לקח לך הרבה זמן ללמוד להכין בכוס זכוכית של שבת עם תמצית תה צמחים - איך אמרתי לך תלמד שתתחתן איך להגיש לאשתך...אבל לא, לא זכית וכנראה שלא תזכה...

כן, בשורה משמחת כרמית שלך, שלנו מתחתנת עם בחיר לבה שי. הם הכירו בהכנסת ספר תורה שהיתה לכבודך. אמרתי לכרמית כבר בהתחלה עוד לפני שהיא החליטה שזה יהיה זה, כי בניה דאג לזה. אני הרגשתי כל הזמן שהנשמה שלך מסתובבת לא רגועה עד שכרמית תתחתן. ברגע שהיא באה להודיע לנו שהחליטו להתחתן, הרגשתי שאתה רגוע, מחייך למעלה ואומר - "אמא את רואה התפילות עזרו" עוד דבר שהשארת ככה פתוח נסגר. כן אנחנו שמחים ומודים לקב"ה שהתן לנו את הכוח לשמוח באמת מכל הלב.

אבל את יודע שגם הלב נצבט: הנה זה מכה בנו שוב - מה בניה לא התחתן? מה לא יהיו לו ילדים - לא יהיה מי שיגיד עלינו קדיש אחרי 120 שלנו? ואני נזכרת שהלכת באחד מימי הזכרון לפקוד קבר של חייל שאין לו משפחה. שאלתי אותך מה זאת אומרת? אמרת לי אמא יש חיילים שלא הספיקו להתחתן ונהרגו לא חשבת על זה. אז כן, עכשיו אני חושבת...

כן, גם דגן חברך הטוב מתחתן בשעה טובה - איך היה צוחק עליך - "הרווק הכי מבוקש בציבור הדתי". עוד שמחות במשפחה - מורשה ילדה את לביא - אח לבניה אורי ומוריה ילדה את רות, עוד אחיינים חדשים שאתה לא מכיר.

דובי אחיך הקטן התגייס איך לא לגולני. אוי כמה היית חסר בבקו"ם ללוות אותו האח הגדול המנוסה...עם העצות הטובות שנתת לו תמיד.

בניה, יש לי עוד המון לספר אבל לא אטריח את הציבור וגם לאבא זה מספיק ליום אחד, אנא ממך תתפלל ותפעיל את כל הכח של בניה על עם ישראל, על החיילים, הפצועים, השבויים ובניהם גלעד שליט וכמובן על אבא שלנו. ובעזרת ה' שנזכה כמו שקראנו זאת בשבת בהפטרה "כי נחם ה' ציון נחם כל חורבותיה. וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'. ששון ושמחה ימצא בה תודה וכל זמרה"

מתגעגעת עד כאב

גאה בך

אמא