עודד שטרן

משפחת ריין, כרמית, אורחים נכבדים.

לחברות שלי ושל בניה מימד מאוד מיוחד. זה מכבר אנו בני 27 אך חברות זו נמשכת כבר למעלה מ-40 שנה.
היא החלה בפתח תקווה של אותם הימים, ברחוב פרנקפורטר עת משפחת ריין עברה לעיר, סבא מרדכי וסבתא חנה שלי התחברו עם סבא משולם וסבתא מרים. ולמה כל כך חשוב לי לשתף אתכם בזה? משום שנושא המשפחה היה נושא עליו דיברנו רבות. לבניה, הדבר היסב הרבה נחת ותמיד כשדיבר על המשפחה היה מחייך את החיוך הכול כך יפה שלו ולא היה מפסיק לצחוק.

יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות.
שעות אחדות לפני מותו של בניה, בשבת פרשת עקב ישבתי ולמדתי את המשנה הזו עם פירוש הרמב"ם, בלי לחשוב על העתיד לקרות מאוחר יותר.
כאשר ניסיתי לרדת לעומקם של דברים באותה השבת לא יכולתי שלא לחשוב על בניה.
"וקנה לך חבר" – מסביר הרמב"ם, "כמו שיאמרו אנשי המוסר, כאשר תתחבר אל תתחבר לפי מידותיך אלא התחבר לפי מידות חברך" הייתי רוצה לספר על מקצת ממידותיו של בניה שהיו כה מיוחדות, הסיפורים ההרואיים אותם שמענו כולנו לאחרונה, בוודאי לא מותירים בעובדה זו ספק, אבל אני כחבר ותיק רוצה להביא דווקא את הדברים הקטנים באישיותו שהם בעיניי אות ומופת.

הרמב"ם ממשיך ומסביר כי קיימים 3 מינים בחברות - חבר תועלת וחבר נחת וחבר מעלה.
אמנם חבר התועלת הרי הוא כחברות שני השותפים, בניה היה שותף צמוד שלי בישיבה התיכונית, בניה היה עושה הכול בשקט אך השקט הזה הקרין עוצמה רבה, בתחום הלימודי כאשר לבניה הייתה קושיה תמיד היה עומק מאחוריה, הוא תמיד חקר כל דבר עד הסוף ולא היה מרפה עד שהתשובה תהיה בידיו, כך היה עוד בתיכון. גם לאחר מכן, באקדמיה וגם בצבא תמיד חתר אחרי אותה אמת פנימית שבכל דבר ודבר.

ואמנם חבר הנחת הרי הוא שני מינים: חבר הנאה וחבר ביטחון. אמנם חבר ההנאה הרי הוא כחברות הזכרים לנקבות וכיוצא בה. לא היה דבר יותר יפה בבניה מאשר מראו כאשר יצא לטיול.
בניה אהב מאוד לטייל. כשם שהיו לו מדים בצבא, היו לו מדים לטיול, מכנסי הג'ינס והחולצה הגזורים שכל כך הלמו אותו, יחד עם החיוך מאוזן לאוזן, שיוו לו מראה בלתי נשכח. כאשר היה בניה רוצה להשתעשע קצת תמיד עשה זאת באותה צורה, הוא היה מסמן באמצעות הרמת הגבה, זורק משפט "מרגיז" לאוויר - שמקפיץ את האנשים ומיד מחייך.

ואמנם חבר הביטחון, הרי הוא שיהיה לאדם חבר שתבטח נפשו בו, לא ישמור ממנו לא במעשה ולא בדיבור ויגלה לו כל ענייניו, הנאה מהם והמגונה מבלי חשש ממנו שישיגהו בזה כל חסרון, לא אצלו ולא אצל זולתו. כי אם יגיע לנפש ביטחון באיש לזה השיעור – תמצא רוב נחת בשיחתו ובחברותו. אצל בניה הביטחון והאמון היו קודש קודשים, כאשר היית מספר לבניה משהו הדבר היה נשמר על לוח ליבו ולא מגיע למישהו אחר, אפילו לא בסוד!!. לא פעם ולא פעמיים, בזמנים טובים ולעיתים אף בזמנים קשים, היה ברור שאין בן-אדם בעולם עליו ניתן לסמוך יותר מבניה, וזה לא היה רק זה, בכל שעה הוא ידע להתייצב ולהיות כשצריכים אותו, יודע להכיר ביכולותיו, במה הוא יכול לעזור ובמה הוא יכול רק "סתם" לפרגן ולתמוך.

וחבר המעלה הוא שתהיה תאוות שניהם וכוונתם למטרה אחת והיא הטוב וירצה כל אחד להיעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד וזה הוא החבר אשר ציווה לקנותו.
לא היה דבר שבניה לא כיוון בו לטוב. אני לא יכול לשכוח שלפני הרבה שנים הגעתי אליו לשבת של "קו לחיים". אני כילד מהעיר לא השתתפתי מעולם בפעילות כזו של עזרה לזולת כמו שראיתי אצל בניה באותה שבת.
בבית התארחו 2 ילדים שבניה העניק להם כל כך הרבה ובכזו קלות כמובן מאליו, המוגבלות שלכאורה הייתה להם, כלל לא הייתה קיימת בעיניו והוא גישר עליה, כילד, ביכולות מדהימות שמבוגרים לעולם לא יהיו מסוגלים להן.

"עשה לך רב" אומר הרמב"ם "שימהו לרב עד שתמסור לו הלימוד ותושג לך החכמה, לפי שאין לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו. אלא לימודו מזולתו יותר קיים אצלו ויותר מבואר – השהייה במחיצתו, הדרך בה הסתכל על הדברים ועשייתו למען הכלל אלו דברים ששאבתי מבניה, שניטעו בי והפכו אותו לחלק ממני. אני יכול לומר בפה מלא כי הלימוד הטוב ביותר שהיה לי הוא הלימוד מבניה.

נאמר במסכת שבת "אחד מבני חבורה שמת, תדאג כל החבורה כולה"
זה לא טבעי ובטח שלא מובן מאליו שכל כך הרבה שנים לאחר שסיימנו את התיכון אנחנו עדיין ביחד כחבורה, כל אחד מאיתנו צעד אמנם במסלול אחר, אך אנו עדיין מקפידים להיפגש כל הזמן וממשיכים להעלות ללא ייאוש כל פעם מחדש את הסיפורים מימי "נתיב מאיר" כאילו אירעו אתמול.
מסתבר שהיה בכל זאת משהו מאוד מיוחד שחיבר כל כך חזק בינינו ושנטע בנו את השמחה להמשיך יחד כחבורה.
כאשר חיים בחבורה באות לידי ביטוי תכונות כל אחד מבני החבורה והן משפיעות עליה.
"אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה" חשבתי לדרוש את המימרא בצורה מעט שונה. על בני החבורה מוטלת דאגה. אך מהי אותה דאגה? דאגה לכך שאותה אישיות אשר השפיעה באופן תמידי על עיצוב החבורה ועל הוויתה, אותן תכונות שהיו בבן החבורה, ימשיכו וישפיעו על החבורה, לזה החבורה צריכה לדאוג וחובה זו מוטלת על כל אחד ואחד מאיתנו, להביא לידי ביטוי בנו את מידותיו של בניה.
חגית ושמעון היקרים, כבן לאותה חבורה אני רואה דאגה נוספת.
לנו, כחבורה, חשוב לדאוג לכך שגם אתם משפחת ריין וכרמית תהיו חלק בלתי נפרד מבני החבורה, הקשר עמכם משמעותי וחשוב לנו. אנו מבקשים שתמשיכו לצעוד ולהיות חלק מאיתנו בכל אשר נלך ושאנו נהיה חלק מכם בכל אשר תעשו.

אני רוצה לסיים בסיפור שבאלו הימים מלא לו עשור.
הימים היו ימי טרום הסליחות בנתיב מאיר והרב רצה שנתחיל להתכונן אליהם. בוקר אחד הוא נכנס לכיתה והחליט שהוא רוצה ללמד אותנו את השיר "מכניסי רחמים", בשביל אווירת הימים, אך מכיוון שהוא קצת מתקשה לעשות זאת הוא מעוניין לדעת אם מישהו מכיר את השיר ויכול לשבת לידו וללמד את כולם? בניה שישב לידי צעק "עודד יכול לעשות את זה", לא עבר רגע והוא דחף אותי קדימה ומצאתי את עצמי שר את השיר בפני כולם.
מאז בכל פעם שעלו סיפורים מהתיכון, בניה לא יכול היה שלא להזכיר את הסיפור ולחייך את אותו חיוך, חיוכו של בניה.
בניה, אנא היה מליץ יושר על כל עם ישראל, בטוח אני שתשתדל ותרבה תחינה ובקשה לפני מלך אל רם ונישא.

מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים.
משמיעי תפילה השמיעו תפילתנו לפני שומע תפילה.
משמיעי צעקה השמיעו צעקתנו לפני שומע צעקה.
מכניסי דמעה הכניסו דמעותינו לפני מלך מתרצה בדמעות.
השתדלו והרבו תחינה ובקשה לפני מלך אל רם ונישא

 
 
 

דברים שנאמרו בהלוויה 

דברים שנאמרו בשבעה 

דברים שנאמרו בשלושים 

דברים שנאמרו באזכרות 

דברים לזכרו בטקסים  

מכתבים על בניה 

יום השנה השלישית  

ימי זיכרון לחללי צה"ל  

יום השנה הרביעית  

יום השנה החמישית  

יום השנה השישית  

יום השנה השביעית  

יום השנה השמינית  
האם חגית   

יום השנה התשיעית