הספד מפי נדב לישינצקר

משפחת ריין היקרה, כרמית, חברים, פקודים,
בניה, אנחנו עומדים פה בנופי השומרון ומסתכלים מסביב על הנופים בהם גדלת, מהמעיינות והנחלים שכל כך אהבת ואין לנו מילים לומר, לא הצלחנו לשמור עליך. אני עומד פה לפניכם כמפקד של בניה, לא מאמין, עם תקווה שאולי עוד שנייה זה ישתנה ובניה ייכנס עם החיוך המבויש והכל כך אופייני לו.
בניה, היית כל מה שרציתי ממ"פ שלי. אדם שהיווה אתגר פיקודי, מנהיגותי ומקצועי. הפכנו מהר מאוד ממג"ד ומ"פ לשותפים לדרך, לחברים. אני מתגעגע ליכולת נגיעה שלך באנשים, בצורה בלתי אמצעית לדבר בגובה העיניים עם כל אחד.
אני מתגעגע לישירות, לכנות ולקיחת האחריות שהפגנת בכל אשר עשית. אני מתגעגע לשיחות הארוכות בלילות ללא שינה בינינו על מהות הצבא, ההתיישבות והחיים.
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", כתב המשורר נתן יונתן. הוא התכוון אליך. הוא התכוון לבניה שהשפיע על סביבתו באופן חוצה מדרגים וחוצה גבולות. הוא התכוון לחתירה לשלמות ומושלמות. אנו לא יכולים לשכוח את ההתמדה בטיפול בילדי בית גיל שהייתה כל כך חשובה לך ואמרת לי- אני חייב לעשות את זה רק כדי לראות אותם מחייכים כשאנחנו באים.
בניה, הובלת פלוגה מאפס, במסלול חדשני שאנחנו כולנו בנינו. הובלת פלוגה באופן יוצא דופן, והייחוד שיצרת בה שפה משותפת ואמון, קודם כל בין האנשים שטיפחת. האמנת בהם והם הלכו אחריך. בצניעות, בענווה, ביסודיות ובאהבת האדם הגעת לסוף מסלול בהצטיינות.
אני רוצה להגיד לך תודה על הזכות שהייתה לי ללמוד ממך. ללמוד איך מובילים יחידה בדרך המיוחדת הזו שלך.
ביום שבת נפלתם שניכם, אתה ושי, בהפרש של כמה שעות. צמד החברים האלו שאי אפשר היה לתפוס אותם לא ביחד, נהרג בארץ המקוללת הזו- לבנון. היינו נבחרת ואתם היוויתם את חוד החנית שבה. כעת הכל התנפץ והתפרק אל מול עינינו הפעורות. אני מרגיש כמו אב יתום שנפרד משניכם באחת עם בור שחור ועמוק בלב.
לפני שלושה שבועות דיברנו בפעם האחרונה. היית ברמת הגולן ומתוסכל מזה שעדיין לא קיבלת פיקוד על הפלוגה. אמרת לי: "אל תדאג אני ארכיב את כוח בניה, גם אם זה טנק אחד". ובראש הכוח הזה נפלת. נפלת כשהדגמת מה זו שליחות ונתינה שלקחת אתך עד הסוף.
בניה אני רוצה להקדיש לך שיר שדיברנו עליו בינינו פעם והמשמעות שלו:

"כשאמות משהו ממני
ימות בך
כשתמות משהו ממך בי
ימות אתך
כי כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו משהו נשאר אתו".

בניה, אנחנו מבטיחים לך להישאר כרקמה אנושית אחת חיה ששומרת ומחבקת את המשפחה ואת כרמית. רקמה אנושית שמוקירה ומעריכה וזוכרת אותך ואין נחמה.
יהי זכרך ברוך!

נדב לישינצקר, מג"ד שלח, חטיבה 460

 
 
 

דברים שנאמרו בהלוויה 

דברים שנאמרו בשבעה 

דברים שנאמרו בשלושים 

דברים שנאמרו באזכרות 

דברים לזכרו בטקסים  

מכתבים על בניה 

יום השנה השלישית  

ימי זיכרון לחללי צה"ל  

יום השנה הרביעית  

יום השנה החמישית  

יום השנה השישית  

יום השנה השביעית  

יום השנה השמינית  
האם חגית   

יום השנה התשיעית