הספד מפי האב-שמעון

כששמענו לראשונה את הבשורה המרה, עלה במוחי סיפור אליהו ואלישע: "ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש ופרשים ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמימה".
בניה, הקדשת לצה"ל ולעם ישראל את שבע וחצי שנותיך האחרונות ובסופן עלית השמימה בסערה בטנק המרכבה, הלא הוא "רכב אש ופרשי אש".
באותן דקות מרות ונמהרות של קבלת הבשורה נזכרתי בקינת דוד על יונתן " הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים", צר לנו עליך בננו בניה, נעמת לנו מאוד, נפלאת אהבתך לנו מאהבת נשים.
כל דבר שעשית- עשית בהצטיינות, אך בצניעות. לא טרחת לספר לנו שכאשר נגיע לסיום קורס הקצינים, יהיה בניה ריין חניך מצטיין. רק אתמול נודע לנו שבאקדמיה הצבאית, במהלך השנתיים שהיית שם, הישגיך הקנו לך את הבכורה במחזור- קצין מספר 1 כהגדרת מפקדיך. גם לא סיפרת לנו שבמהלך השמונה חודשים האחרונים פלוגתך הייתה המצטיינת, כנ"ל שלושת המחלקות שלך- פשוט ליגה אחרת כהגדרת המפקדים. היית בעל יוזמה עם חשיבה ייחודית ופתרונות ייחודיים. תמיד היית לא סטנדרטי- ולדוגמא: פיתחת לך תוך זמן קצר מיומנויות בריצת מרתון ואף השתתפת בתחרויות בארץ ובחו"ל.
אך מעל הכל אהבה ודאגה לזולת - כיבוד אב ואם שלך היה למופת, אנו יודעים כי פעמים רבות דחית את רצונך מפני רצוננו, גם כשהיית בטוח שאתה צודק.
אהבת בלב ובנפש, היית כחבר וכרע לסבתא מרים, אשר החזירה לך בכל עת באותה מטבע. גם את סבתא פלה לא "פספסת" ותמיד התעניינת לשלומה ובריאותה. תמיד היה חשוב לך מה קורה עם אחיך ואחיותיך ובני-זוגם.על האחיינים אין מה לדבר, כולם היו אהבת חייך ואתה היית אהבת חייהם.
חבריך היו איתך לאורך כל הדרך כאשר הוספת וצברת חברים בכל שלב בחייך.
תמיד סברת שכוחו של צה"ל ברוח חייליו, לכן הקדשת לפקודיך את כל כולך, כולל ביקורי-בית מדהימים שערכת בסופי שבוע כעובדת סוציאלית מן המניין, כל זאת כדי לפתור את כל בעיות הת"ש שלהם.
הקפדת תמיד, כולל בצבא, על עריכת התנדבויות אישיות- "בבית השאנטי" וכן חייבת התנדבויות פלוגתיות בצבא- ב"בית גיל" המטפל בחוסים אוטיסטיים.
כמה דאגת לאמא של מתניה- כשיכולת, קפצת אליה ולו לדקתיים.
היית יפה-תואר- חיצונית ופנימית!
כולך היית נתינה וכך הלכת מאיתנו, עם הנתינה המקסימלית שאדם יכול לתת. קיימת את "בכל נפשך" ולמען כלל ישראל- ומה עוד, כדרכך שאהבת, כמפקד "כוח בניה"- הלא היא יחידת החילוץ של הגזרה המזרחית .
אחד מהנכסים החשובים שהיה לך הוא החיוך שלא מש משפתיך, זה ממש סמל מסחרי של טוב-לב ואהבה לכל ללא מיצרים.
אני חייב להזכיר במעמד זה את יושרך הפנימי והבלתי מתפשר, את זה למדת מסביך ז"ל, סבא משולם וסבא דב.
תמיד הייתה האמת נר לרגליך, כאשר חסרה לך אמת זו, היית מסוגל באחת לשנות מסלול, לקבל החלטות גורליות ולצאת לדרך חדשה.
אני וכל משפחתנו מקבלים עלינו באהבה דין שמיים ובטוחים, כי, עולתנו האישית אשר עלתה למרום בסערה כאשר אתה בן "זכ" שנים, היא גם בבחינת עולת ציבור זכה, המקדשת שם-שמיים בקדושה ובטהרה.
הקב"ה קיים בך את שנאמר: "דודי ירד לגנו לערוגות הבשם, לרעות בגנים וללקוט שושנים"- ואנו מחזיקים ומחרים אחרי הקב"ה: "אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים".
צוואתך צוואתנו וזו גם החלטתנו המשפחתית, נמשיך ובגדול לבנות ולהיבנות.
קבל מאיתנו בקשת סליחה ומחילה באם פגענו בך.
יהי זכרך ברוך!

אבא, אמא וכל המשפחה המורחב.

 
 
 

דברים שנאמרו בהלוויה 

דברים שנאמרו בשבעה 

דברים שנאמרו בשלושים 

דברים שנאמרו באזכרות 

דברים לזכרו בטקסים  

מכתבים על בניה 

יום השנה השלישית  

ימי זיכרון לחללי צה"ל  

יום השנה הרביעית  

יום השנה החמישית  

יום השנה השישית  

יום השנה השביעית  

יום השנה השמינית  
האם חגית   

יום השנה התשיעית