הדוד אלכס


בניה, אחיין יקר שלנו.
לפני כשבוע פנתה אלי אמך, חגית, וביקשה שאשא דברים לזכרך. אתה יודע שקשה לסרב לבקשותיה. ניסיתי – אך, כצפוי, ללא הצלחה.
האמת, אינני יודע מהיכן להתחיל. אני חש שהיה ביננו קשר לא שיגרתי בין דוד לאחיין, קשר שקשה לתארו במילים. דבר אחד אומר לך אחיין יקר: חודשים לפני שעמדת בראש "כח בניה", חשתי אני מהו "כח בניה". באותן שיחות קצרות שניהלנו בשנה האחרונה לחייך שלך, חשתי בכח העצום הטמון בך, כח מיוחד אותו שואבים מדברים קצרים היוצאים מפיך ומחדרי לבך הטהור. כח– ללא טנקים, ללא לוחמים – רק מילים . עבורי – אותו "כח בניה" לא נדם ולא ידום לעולם. היום, יודע אני שהייתה זו צוואתך לחיים. דברים ברורים, דברים חזקים, בקיצור "כח בניה".
אתקשה לשכוח עוד שנים רבות, כרבים אחרים, את שיחת הטלפון באישון לילה שבישרה את הבשורה המרה 'בניה נהרג'. קשה לתאר מה עבר ועובר על הוריך, אחיך ואחיותיך, על סבתא מרים, על המשפחה כולה, על חבריך הרבים, פקודיך ומפקדיך. אנחנו תחת הרושם העז של דמותך המיוחדת כפי שהיא משתקפת מדברים וסיפורים אותם אנו שומעים מאז נפלת באותו קרב במוצאי שבת קודש. שילוב נדיר ומיוחד של אומץ לב, הקרבה עצמית, צניעות וענווה, מצויינות, לקיחת אחריות ומה בעצם לא. לא אוכל שלא להיזכר במשנה במסכת אבות כאשר חכמים ניסו לאפיין איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם. ר' אליעזר אומר עין טובה, ר' יהושע אומר חבר טוב, ר' יוסי אומר שכן טוב, ר' שמעון אומר הרואה את הנולד, ר' אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם. אכן, היה בך אותו שילוב נדיר עליו דיברו חכמים במשנה. זו הייתה דרכך בחייך ובמותך – דרך הישר והטוב בעיני ה' אלוקיך.
אבל, עם כל הצער – והוא גדול וכבד מנשוא, רציתי לספר לך על ילדינו שלנו – בני הדודים האהובים שלך, מה קרה איתם ב-6 השנים מאז נפילתך :
יעל וחיים, עברו לביתם החדש בגיתית ולהם 6 ילדים מקסימים, כן ירבו.
רחלי, בת דודתך האהובה, נישאה לעדו ולהם בת קטנה חמודה.
אסף והילה עברו לביתם החדש בראש צורים ולהם 3 ילדים  חמודים ובהם איתי-בניה הנושא אף הוא, כרבים אחרים במשפחה ומחוצה לה,  בגאון את שמך.
אתי, נישאה ליניב והם מתגוררים במעלה לבונה עם 3 ילדים נפלאים.
אביעד, נשא לאשה את אורית ולאחרונה עברו הם לפסגות מקריית שמונה, המקום הסמוך לנפילתך בקרב.
חמוטל, לאחר שרות לאומי הספיקה לסיים אף שנת הדרכה באולפנא בעפרה.
אורי, זה הקטן שבחבורה, סיים תיכון ויחל ללמוד בישיבה הגבוהה בעלי. אתה מתפלא?! כן, זה אורי שהיה בן 12 שנה כאשר נילקחת מאיתנו. חודשים מספר לאחר נפילתך חגגנו לו בר-מצווה. במסגרת האירוע ערכנו סיור למשפחה ב'שרשרת הדורות' בסמוך לכותל. כן, שרשרת הדורות של עם ישראל שאתה חוליה כל כך חזקה בה. אקריא לך קטע שנשא אורי באותו מעמד. החודש בו נערך האירוע היה חודש טבת אך הוא מתאים מאד לימים אלה של חודש מנחם-אב: את הקטע נשא לפני בני המשפחה בעומדנו ליד קיר השמות באתר, בו חקוקים שמות הנופלים במערכות ישראל, כאשר ברקע מושמע הפסוק: "הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים" וכך אמר אורי ברטט ובדמע:
'בתשעה באב אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש. הקינה על עשרת הרוגי מלכות פותחת במילים "ארזי הלבנון אדירי התורה, דמם נשפך ונישתה גבורה, הינם קדושי הרוגי מלכות עשרה ועל אלה אני בוכיה ועיני ניגרה..."  ארזי הלבנון – במלחמת לבנון השנייה נגדע ארז במשפחתנו, בחור כארזים, בן דודי האהוב רס"ן בניה ריין שנפל מות גיבורים בקרב. בניה נהרג שבוע אחרי שקראנו בתורה בפרשת ואתחנן את הפסוק "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון". פסוק זה מחבר אותנו בין המקום בו עומדות רגלנו עתה, ירושלים, אל הלבנון. רש"י במקום אומר: ההר הטוב הזה – זו ירושלים והלבנון – זה בית המקדש שנבנה מעצי הלבנון.
הגמרא במסכת יומא דף ל"ט עומדת על הקשר בין בית המקדש ללבנון בהזכירה את הפסוק בזכריה "פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך".
נאמר במגילת שיר השירים "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים". בא דודי לגנו ולקט שושנה, לקט את בן דודי, את בניה, בן-יה. בניה – בהיפוך אותיות 'יבנה'. "יבנה המקדש עיר ציון תמלא ושם נשיר שיר חדש וברננה נעלה". וכך סיים אורי את דבריו : יהי רצון שיהיה זכרם של בניה וחבריו, ארזי הלבנון שאחזה בהם האש, נצורים בלבנו לעד.
וכאן גם מסיים אני את דברי. נוח בשלום אחיין יקר שלנו ותהי נשמתך הזכה והטהורה צרורה בצרור החיים, אמן.


 
 
 

דברים שנאמרו בהלוויה 

דברים שנאמרו בשבעה 

דברים שנאמרו בשלושים 

דברים שנאמרו באזכרות 

דברים לזכרו בטקסים  

מכתבים על בניה 

יום השנה השלישית  

ימי זיכרון לחללי צה"ל  

יום השנה הרביעית  

יום השנה החמישית  

יום השנה השישית  

יום השנה השביעית  

יום השנה השמינית  
האם חגית   

יום השנה התשיעית