הספד מפי החבר(האח)-גיורא

בניה!
אני יושב כבר זמן רב ומנסה לכתוב,לספר עליך לכל מי שבא ללוות אותך בפעם האחרונה.
אבל כל פעם מגיע גל חזק ששוטף אותי בבכי ובעצב,ועוצר אותי,מציף אותי בזיכרונות,בחוויות ובדמעות שמונעות ממני מלהמשיך- אז נעזרתי קצת בתמונות.
אני לא יודע מתי נפגשנו לראשונה,מספרים שכבר כתינוקות שכבנו בביה"ח זה לצד זה כל אחד והמחלה שלו. לי לא נתנו הרבה סיכוי לחיות אבל אתה כך מספרים,החלמת והבראת מהר.מאז כל הדרך ביחד,27 שנים,תמיד באותו גן באותה כיתה גם את ההחלטה להמשיך ללמוד בי-ם,קיבלנו יחד,זה היה ברור ,אנחנו לא נפרדים.
בסוף השמינית לראשונה התפצלנו,רק מבחינה גיאוגרפית,כל אחד הלך ללמוד ,לבנות את עצמו,לקבל החלטות להמשך הדרך.כמעט שנתיים של שיחות עמוקות ,התלבטויות רבות,אבל בשלב מסוים זה נראה ברור,לשנינו,אנחנו רוצים להיות מפקדים,ללחום ולהוביל חיילים בקרב.
הודעת לי שבחרת להתגייס לשריון,לאורך כל המסלול שלך היית מפוקס,מרוכז במטרות שהצבת לעצמך,ובכלל מאז קורס מפקדי הטנקים,הכל התחיל לתפוס קצב אחר,מעין מסלול ברור אם רק תבחר בו.
משם יצאת לקורס קצינים,בתום השלב הראשון אמרת שאתה צריך להגיע מוכן,לצבור ניסיון פיקודי,מקצועי ומבצעי,לכן עשית הפסקה והלכת לפלוגה מבצעית,כמט"ק.
בדיוק באותו זמן גם אני סיימתי תקופה בלבנון,התקשרת אליי וקבענו לטייל אני רואה את התמונה הזו מול עיני איך אתה מסדר את המצלמה על האבן רץ לידי ומחבק, מאחור הנוף של הגולן שכל כך אהבת. היית מאושר באותו יום שמחת עם מה שעשית עד כה ,ועם התכנונים להמשך.
סיימת קורס קצינים כמצטיין,אני זוכר שבאת אליי לפני הטכס ונתת לי את המצלמה, אמרת לי לצלם אותך כי אתה לא רוצה להודיע לכולם,אתה רוצה לעשות להם הפתעה, לשמח אותם. היו לך הרבה רגעים כאלה,שהסבת להם אושר והם שמחו בך מאוד. "העיקר שההורים שלי יהיו מבסוטים" אמרת. אהבת אותם,כמה היית גאה בהם,גם לי הם היו כמו הורים וימשיכו להיות,גם אני תמיד נעזרתי בהם,התייעצתי אתם,כמו הורים.
נפגשנו הרבה בצבא,בעיקר בתקופת האימונים וההדרכות,של שנינו. תמיד בודק אותי מתעניין ומייעץ,נותן לי כיון חשיבה אחר,שלא ראיתי,מבט מלמעלה,"מעוף" קוראים לזה היום. בתקופת הלימודים שלך ,דווקא אני נהייתי קצת עסוק,ואתה,משם ,המשכת לעקוב, שולח לי חומר,עובר על שלי,מתקן ומאיר את דרכי.
במקביל השקעת בלימודים,סיימת את התואר בהצטיינות יתרה באוניברסיטה,כמו שאופייני לך ועדיין מצאת גם זמן לתת שיעורי עזר לנערים ב"בית השאנטי",להתנדב לאיל"ן,ובטח עוד דברים שאני לא יודע עליהם,מאוד מוכר ואופייני לבית שבו גדלת.
היינו רוצים להיפגש,לצאת,והיית אומר:"...אני מכין אותו לבגרות שיש לו בשבוע הבא-הוא חייב להצליח!".
היה לך גם יום קבוע בשבוע,בשביל האחייניות,ברזל,בשביל להפסיד יום כזה צריך אישור מיוחד."דוד בניה" הן קוראות לך,ולפעמים "בניה" כשהן קצת יותר ישירות עם איזו שאלה אישית.
אז גם פיתחת את תחביב הריצה שלך,עוד פרוייקט שהלכת אתו עד הסוף. אני זוכר מזמן כשהיינו ילדים שאלת אותי: "תגיד איך אתה רץ? "מה זאת אומרת שאלתי "פשוט רץ",אבל אתה חזרת ושאלת "לא,תסביר לי איך מחלקים את הכוח איך נושמים?".שנים אח"כ חזרת אליי עם תשובה מפורטת,עם לו"ז אימונים,תפריט חדש ויעד-המרתון בפריז.כשהגעתי לבית שלך ביום ראשון וראיתי את התמונה חלפו מולי חודשים ארוכים של התמדה ורצון.
בכל מקום ידעת לשלב בין הרצונות והיכולות שלך,הכרה עצמית עמוקה וברורה,מאוד מדויקת,בלי גאווה בלי יומרות = "ענווה טהורה". נפגשתי עם הרבה חיילים ומפקדים שלך במהלך השירות,תמיד שמעתי,"הוא מקצוען", "מס' 1","תותח בטנקים","הוא תופס דברים במהירות מדהימה".
המפקדים שלך תמיד רצו אותך קרוב אליהם כגנן,כקמב"צ וכמ"פ בגדוד,גם במלחמה הזאת ,דיברת איתי אחרי שחזרת לגבול,חזר אתך מח"ט הנח"ל,הוא ידע למה להצטרף לטנק שלך,שם הכי בטוח.
אמרת לי שחטיבת האם שלך,188,פנו שוב שתחזור אליהם,אבל אתה לא יכול אתה כבר הבטחת שאתה חוזר ל401,תמיד ישר אמיתי וכנה,מזהה כל עקמומיות,מתרחק ממנה או מסלק אותה "נתת אמת לבניה".
קשה לי לחשוב על ההמשך בלעדיך,תמיד היינו זה לצד זה,כתף לכתף לפעמים גב אל גב-כדי לשמור אחד על השני. אתה עשית את העבודה מצוין,שמרת עליי,עזרת ותמכת, כל שבת שבאת אלינו נתנה לנו הרבה כוח,וגם שזכינו רק בביקור חטוף בשישי או מוצ"ש. אני לא הצלחתי לשמור עליך,לא חיפיתי מספיק טוב,כנראה שלא התפללתי עליך מספיק כמו שביקשת.
מעולם לא חשבתי שיקרה לך משהו,טראגי,תמיד ידעת מה אתה עושה,עשית את הדברים הנכונים,קיבלת את ההחלטות נכונות.
חשבתי שגם אתה באיזשהו שלב תגשים את החלומות שדיברת עליהם,תלך ללמוד מחשבים או מנהל עסקים,אולי תקים איזו חברה או תנהל בי"ס תיכון בעתיד.
וגם אם תמשיך בצבא,תתחתן ונעבור לגור קרוב,שוב,שכנים באיזה מקום שנבחר,נגדל ילדים ביחד,כמו שכולם רוצים,כמו שכולם רגילים בעולם.ודווקא עכשיו זה היה כ"כ קרוב,עם כרמית, אני זוכר אותך בתקופות קודמות והפעם זה נראה אחרת.רציתי לשמוח אתך,להחזיר לך כגמולך על כל מה שעשית בשביל מירית ובשבילי בחתונה, להיות עד שלך,כמו שאתה שמחת איתי,אני לא אשכח את מה שהאיר והקרין ממך באותו יום,ואני עדיין מחכה.
דיברת על הנ"ט,אמרת לי פעם: "הם יאכלו אותנו עם הנ"ט",אבל לא התייאשת,אמרת שתלך להתאמן עם צוות נ"ט ,תראה איך הם עובדים,תלמד מהם את העקרונות וכך תכיר טוב יותר את האיום את האויב ותדע להתמודד מולו.
אמרת גם שתהיה הסלמה בצפון ואתה תעלה עם הפלוגה שלך לעשות שם סדר,לא תיתן להם להפריע לנו.
סמכנו עליך,בטחנו בך כמו שכולם מרגישים בטוחים בסביבתך אבל דווקא החברים שלך שכבר לא בצבא,שהתגייסו למילואים היו צריכים לחזור ולחלץ אותך משדה הקרב,מהתופת הנוראה.
צחקת תמיד שלך אין מה לדאוג בעולם הבא,אתה נצמד לאמא שלך שעם כל השידוכים שהיא עשתה היא סדרה מקום לכל המשפחה. אבל עכשיו אתה כבר שם הקדמת את כולם ואנחנו כאן בוכים עליך ואתה חסר לנו.
בע"ה אנחנו נתעשת ונתחזק,כמו שאתה היית,מקווה שנדע מה לעשות ונקשיב לעצות שלך.
שנדע להביס את האויב ולהיות החלטיים ,כמוך! ולא הססנים ומבולבלים.עם מוסר אמיתי וטהור של "הקם להורגך השכם להורגו" ולא לחכות שיפגעו בנו מהכפר,שישפכו את דמינו ורק אז לבוא ולהפגיז.
תתחנן שם למעלה ותביר כמו שאתה יודע לעשות יורת טוב מכולנו,שזה ייפסק,תבקש מהקב"ה שילחם את לוחמינו ,שיסלק את אויבנו ויושיע אותנו.
שישמור עלינו ועל המשפחה היקרה שלך על ההורים והאחים המקסימים שלך וגם על האחיין שנולד לך,שתזכה לראותו רק מלמעלה. אני מבטיח לעשות כל שביכולתי לשמור עליהם בשבילך.
אני מודה לך על כל השנים, על החברות הנפלאה,הנדירה,נעמת לי מאוד.
אוהב אותך, ומתגעגע לחבר הכי טוב שהיה לי.

גיורא

 
 
 

דברים שנאמרו בהלוויה 

דברים שנאמרו בשבעה 

דברים שנאמרו בשלושים 

דברים שנאמרו באזכרות 

דברים לזכרו בטקסים  

מכתבים על בניה 

יום השנה השלישית  

ימי זיכרון לחללי צה"ל  

יום השנה הרביעית  

יום השנה החמישית  

יום השנה השישית  

יום השנה השביעית  

יום השנה השמינית  
האם חגית   

יום השנה התשיעית