אנשים קדושים

הרבה דובר במלחמה הזאת על החיילים שנשארו בתוך השטח בלי אפשרות להביא להם אוכל ומים. יותר מזה אפשר לספר על חיילים שמסרו את נפשם על מנת להביא לחיילים אוכל מים ותחמושת תוך כדי הקרבה של ממש. את הסיפור הזה שמעתי מנדב שטיינר לוחם צנחנים שהיה ביחידה שתפקידה להביא אספקה ולפנות נפגעים משטח הקרבות.
היינו כל הזמן בתנועה, כל הזמן נסענו על הציר מתוך מטרה לפנות את הפצועים כמה שיותר מהר ולהכניס אוכל ותחמושת ללוחמים.
ציר התנועה שלנו היה ידוע והמחבלים היו אורבים לנו כל הזמן. כל נסיעה היינו נוסעים תחת אש. כל נסיעה הייתה נס. כל נסיעה ראינו את יד ה' מגינה עלינו בחוש ממש.
אני יודע שמספרים על הטילים של החיזבאללה שהם לא יודעים לטעות. אני יודע שהטילים שלהם יודעים רק לפגוע. אבל אצלנו זה היה אחרת. הם היו עוברים ליד הטנקים והרכבים שלנו במרחק של מילימטרים ספורים. נסים. נסים. נסים.
אני חושב שניצלנו רק בזכות החיילים שהבאנו להם אוכל ותחמושת. לצערנו ראינו אנשים צדיקים מאיתנו שנפגעו. סרן בניה ריין היה בטנק שליווה אותנו כל המסעות המסוכנים הללו. הוא סיכן את עצמו אלפי פעמים בתוך המלחמה הזו. הוא היה כל הזמן על הקו המסוכן הזה. הוא הבטיח את החיים של כל הפצועים שפונו דרך הציר שלנו. של ההרוגים שהובאו לקבורה. של החיילים שקיבלו אוכל ומים בתוך המלחמה.
אם יש בעולם מישהו קדוש. זה הקצין הזה. הוא וכל חבריו החיילים והקצינים שנסעו לתוך התופת הזו בידיעה ברורה שהם משליכים את נפשם למען הצלת כלל ישראל