בניה, בן דוד יקר,

אני יושב מול הדף ומנסה לכתוב ואיני מצליח להעלות על הכתבאת שעל ליבי. כל כך הרבה סיפורים ואירועים שאתה חלק בלתי נפרד מכל אחד מהםמתרוצצים במוחי, חלקם קרו באמת וחלקם רק על פי חלומותי, מחשבותי או רצונות עזים ממעמקי נפשי.

כבר 8 שנים עברו מאז ההודעה הארורה ששינתה את חיי, את חיינו.
8 שנים שעברו כהרף עין שבהם יצא לי להכירך כמו שלא נתת לי ב-27 שנות חייך.                      אני לא מצליח להבין למה רק כשאדם מת עולים כל הסיפורים היפים והטובים משנות חייו. וככל שאני מעמיק בשאלה זו, אני מבין שאצלך זה לא היה אפשרי בצורה אחרת -כי כדי לחשוף את אופייך המיוחד היית צריך לפנות את השטח.
היית אדם מיוחד,נחבא אל הכלים, שקט ועניו שעושה הכל בצניעותובדרך מיוחדת משלו בלי שאף אחד יידע ,אפילו לא בטעות, העיקר מבחינתך היה לתת לאחר בכל דרך אפשרית.

בניה,
ישנן הרבה מאוד מידות שאפשר לקחת ממך, כמו שאמא שלך תמיד אומרת: שאם כל אחד ייקח אחת ממידותיך יהיה לנו 'עם' טוב יותר – רק אחת!

רציתי לדבר על ערך שהיה חשוב לך מאוד ומבחינתי זהו אחד הערכים שאני שאבתי ממך:
אחדות העם, במובן הכי פשוט של המילה.
יצא לנו לדבר לא מעט על הדילמות שלנו כמפקדים מאמינים. ובין השאר על סדר חשיבותם של שלושת הערכים מתורת הרב קוק: עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.
אתה טענת שכולם חשובים באותה המידה. אמרת שא"א את האחד ללא השני ואת השני ללא השלישי, שלושתם אחד הם,ובכך טמון סוד עוצמתה וחוסנה של המדינה.
כשהקשתי עליך ושאלתי אם ישנן סיטואציות שערך אחד יעלה על השני, לא התבלבלת בתשובתך–עם ישראל, זו התשובה, כי בלי אחדות כל השאר מתפרק, תשובה חדה, וברורהמתוך יושרה פנימית שהיתה כ"כ אופיינית לך.
ומה אני אגיד לך בניה- החודשים האחרונים העמידו אותנו –כעם- במבחנים גדולים והוכיחו ללא ספק את עמדתך זו.
זה החל מחטיפתם שלשלושה נערים תמימים שרק רצו להגיע הביתה לשבת, ושלצערנו בסופו של מבצע "שובו בנים" נמצאו ללא רוח חיים בשדות שליד חלחול וזה המשיך בלחימה קשה במבצע 'צוק איתן' מול הטרור מעזה ששיבש  את חיי מיליוני ישראלים ע"י טילים ומנהרות תופת. מבצע זה גבה את מותם של 64 לוחמים, מטובי בננו, שלא ישובו למשפחתם, בעוד מאבק עיקש למען המולדת .
ובתוך כל הכאוס הזה, יכולת לראות את הפלא של חברה שסועה וביקורתית שמתאחדת כולהלתת מזמנה ומרצה לטובת הכלל, מי בחיזוק העורף ומי בחיזוק ופינוק החזית. זה היה מראה שללא ספק היית גאה בו-  עם אחד למען מטרה אחת– החזרת השקט והביטחון למדינה.
בנוסף כמו בביתך שלךלפני 8 שנים -ראינו את כוחן של המשפחות  שאיבדו את היקר להם מכל, עומדים חזקים ואיתנים ומקבלים את הדין, באומץ לב, במסירותנפש מתוך ידיעה כנה, שזוהי גם שליחותם -בצורה שמעוררת התפעלות.
בניה – השארת אחריך מורשת אצל המוני אנשים שמרגישים צורך עז להמשיך בדרכך אפילו אם זה רק בדבר קטן : לקרוא לבן שלהם על שמך, לקבל על עצמם אחת מהתכונות שהיו בך, להתנדב ,להוביל ולהנהיג,  ועוד דרכים רבות של זיכרון.
אני בטוח שאם היית יודע כמה תהיה משמעותי, וכמה ידברו עליך היית עושה פרצוף מבויש ואומר:"עזבו שטויות, כלום לא נכון".  דע לך שהשארת מורשת גדולה הן כאדם והן כמפקד.
ברור לי שהתכונות והערכים שהיו טבועים בך הם פרי חינוך מהבית, חינוך של נתינה, חסד, אהבת הארץ, אהבת הזולת...
יש לך משפחה נפלאה, כל אחד ואחת עם תעצומות נפש וכוחות עשיה, והם אלו שנותנים לנו את הכוח להמשיך.
משפחת ריין היקרה תודה על מי שאתם ועל מה שאתם מעניקים לנו. תודה על הזכות הגדולה שנתתם לנו להכיר את בניה בצורה הכי נקייה שאפשר.
בניה – אתה חי ברמות שקשה לי לתאר במילים, אתה חלק מהבית שלנו, יש לנו איתי-בניה קטן שרוצה כ"כ להכיר אותך, שואל עליך בלי סוף ודומה לך בלא מעט דברים - הוא חכם,ישר, חד מחשבה, ללא פחד, אוהב הזולת, בעל לב ענק ורחב וממעט לבזבז מילים.
אתה מריץ אותי ונותן לי כוח בכל ריצה מחדש - בלעדיך לא הייתי מסיים את מרתון ירושלים.
אתה מלווה אותי מול החיילים שלי, מקבל איתי החלטות קשות, נותן לי כוחות כשאני חושב שמיציתי את כל האפשרויות.
אתה עוזר לי לפקד ולחנך בבית ובצבא.
בקיצור - עד כמה שזה אבסורד לומר- אתה חי! אומנם ללא גוף אבל עם המון נשמה.
אוהב אותך המון ובעיקר מתגעגע,
אסף.