לפעמים לתת את הכל אומר את הכל / רובי לוינקינד, תלמיד יב' מתיכון הראשונים הרצליה

"לא. לא רציתי למות!" ניסיתי להסביר שוב למלאך החוקר. המקום מזכיר נשכחות, את הבקום בצו הראשון. מזכיר לי את החדר שבו עושים את הראיון האישי. חדר מטר על מטר וחצי עם שולחן באמצע ואפס מקום לזוז. ההבדל הגדול הוא שאני לא חי עכשיו.
"בניה, אני חוזר שוב. למה רצית למות?" חזר ושאל אותי המלאך. אני לפחות משער שהוא מלאך, אני מת כבר כמה שעות והוא היצור הראשון שפגשתי אז פשוט היה נראה לי הכי הגיוני שהוא מלאך.
"אני לא רציתי למות. כמה פעמים אני צריך לחזור על זה?"
"אז איך אתה מת ורק בן 27?" יש הגיון בדברי המלאך, אך באמת לא רציתי למות. ההיפך, רציתי להציל אנשים. לעזור כמה שאני יכול ולתת ממני הכל בשביל המשימה.
"אתה יודע איך מתתי?" שאלתי את המלאך עם מבט של גאווה בעיניים. נכון שלא רציתי למות אך אני לא מתחרט על מעשיי.
"נפגעת מטיל נ"ט." השיב לי המלאך במעין אדישות מרגיזה.
"נפגעתי בזמן ניסיון חילוץ של טנק פצוע!" התפרצתי עליו. אני לא אדם שמתפרץ כמעט אבל לא אהבתי את הביקורתיות שהמלאך הזה העביר עלי. החלטתי שאני מוכרח להציג לו הכל בבירור, שיבין אחת ולתמיד: "אני לא יודע אם אתה יודע מה קורה שם למטה. יש מלחמה. ישראל במלחמה מול לבנון!"
"כבר אין מלחמה." קטע אותי המלאך. "המלחמה נגמרה היום." המשפט השאיר אותי המום לרגע, לא ידעתי אם לשמוח או להתאכזב. רק עוד יום הייתי צריך לשרוד והייתי חוזר הביתה לאימי, ארוסתי, כל משפחתי. המלאך הסתכל עלי וראה את התסכול שלי. הוא ריכך את פניו ואמר בקול רגוע "אני יודע מה עשית במלחמה. אני יודע שבפרוץ המלחמה הייתה בחופשה, החופש הראשון שלקחת לעצמך מאז גיוסך לצה"ל. אני יודע שמיד כששמעת על פרוץ המלחמה התייצבת ביוזמתך לפני המג"ד והודעת לו: 'אני כאן' וכאשר הוא סירב לתת לך תפקיד באמצע הלחימה אמרת: 'כל עוד תושבי הצפון לא חוזרים לביתם, גם אני לא חוזר!' רק בעקבות עקשנותך הוחלט שתפקד על כח חילוץ שאפילו נקרא על שמך, 'כח בניה'. פעילותכם הייתה רבה, נכנסתם תחת אש להביא אספקה של מזון ותחמושת לכוחות הלוחמים ולקחתם על עצמכם לחלץ עשרות לוחמים שבלעדיכם כנראה היו כאן במקומך."
"אז למה אתה נשמע כועס?" קטעתי את המלאך. הוא יודע את הנסיבות למותי אז איך הוא יכול להשאר כעוס.
"בניה," המלאך התחיל לדבר אך היה נראה שקשה לו להמשיך. הוא דיבר כעת בשקט ובטון עצוב: "אתה לא אמור להיות כאן. אתה אדם טוב. אני יודע את עברך טוב מאוד. אני זוכר שכששאלו אותך החברים מדוע לא רצית להתגייס לסיירת ענית להם: 'גם בשריון צריך חבר'ה איכותיים.' אני יודע שעזרת לעולים חדשים בילדותך וגם בצבא לא הפסקת לתרום ולסייע ולקחת חלק בארגונים המסייעים לילדים חולי סרטן ושיתוק. אני כועס כי אני לא מבין. אני לא מבין למה אתה פה והעולם ממשיך להתנהל כרגיל. אם אדם טוב לא מקבל מזל טוב אז למה להיות אדם טוב בכלל?"
"אתה טועה." הפצרתי במלאך. "כן קיבלתי מזל טוב! נפל בזכותי לעזור לכל אותם אנשים שאמרת. בזכותי עשרות חיילים חזרו הביתה וחסכו למשפחותיהם צער רב ואובדן! לא מתתי לשווא!"
"לא היית צריך למות בכלל!" התפרץ המלאך כשעיניו כבר דומעות. חייכתי אליו, גם כעת כשאני מת אני לא יכול לראות אנשים סובלים. הבטתי בעיניו ואמרתי:
"כמו בפולין, בטיקטין, בטרבלינקה, כשחשתי שאני דורך על מתים, שאני דורך על אנשים אחים. והמוות מלווה בכל. כך גם אני ושאר חללי צה"ל. אני יודע שמותנו הולידו חיים חדשים והחיים האלה הם כל עם ישראל. החיים שלי מקנים זכות להיות יהודי חופשי בארץ ישראל. החיים שלי מקנים זכות להיות חייל בארץ ישראל. החיים שלי וכל שאר האנשים שהזכרתי מקנים זכות לייצג כחייל יהודי מארץ ישראל את כל אלה שהיו ואינם ואת אלה שישנם."
"אך המחיר גדול מדי, אתה לא חושב?" שאל אותי המלאך שדמעות כבר נוזלות מעיניו.
"משפחתי חינכה אותי לתת את הכל. לפעמים לתת את הכל אומר לתת את הכל."

 

 

 

 

 

 

 
 
 

דברים שנאמרו בהלוויה 

דברים שנאמרו בשבעה 

דברים שנאמרו בשלושים 

דברים שנאמרו באזכרות 

דברים לזכרו בטקסים  

מכתבים על בניה 

יום השנה השלישית  

ימי זיכרון לחללי צה"ל  

יום השנה הרביעית  

יום השנה החמישית  

יום השנה השישית  

יום השנה השביעית  

יום השנה השמינית  
האם חגית   

יום השנה התשיעית